איך אני מקבלת את יום השואה...

תמיד הדחקתי את הרגשתי לגבי יום השואה. לא ראיתי סרטים,לא פתחתי טלויזיה,לא שומעת שירים על זה,ולא קוראת דברים על זה.

הסיבה היא ש......תמיד שעשיתי את זה..היה מצטבר לי כאב עמוק מאוד בלב. יש לי יכולת הזדהות מאוד גבוהה,וכאב לי כלכך על מה שקרה שם..אני פשוט לקחתי רגע לעצמי ודימיינתי בנאדם,לא משנה אם זה איש או אישה,בחור או בחורה צעירים,ילד..ילדה..תינוק...פשוט חשבתי על כל אחד ואחת מהם,רואים את השנייה האחרונה של חייהם מול העיניים..ואמרתי לעצמי: מה הם חשבו באותו רגע?  האם הם חשו כאב? האם הם שמחו להיפתר מכל הזוועה הזאת? אני ממש לא רוצה אפילו לחשוב על זה...אבל כל הזמן אומרים לי מסביב שצריך לזכור. אז כן,אני רוצה לזכור...

ולא כדי לענות את עצמי מבפנים..אלא כדי להתבונן במעשה נתעב של אנשים שרוצחים ומתעללים באנשים אחרים רק בגלל השוני ביניהם. רק בגלל קינאה. רק בגלל...רוע.

אני רוצה לגרום לעצמי,למי שאני,להבין..שמה שהיה אז- אסור לו לחזור לעולם! לעולם אסור לנו להרשות שנאת חינם בין אנשים! פשוט אסור לנו למצוא חסרונות והבדלים שיפרידו בינינו! אנחנו אחד! עובדה שאפילו את האנשים שלפני מלא זמן הלכו,אנחנו זוכרים ומקדישים להם תשומת לב ובוכים עליהם...אז ברור שכלפי האנשים שב"ה חיים איתנו כאן,אסור לנו להתנהג בצורה לא יפה ומזלזלת...חייבים ללמוד להעריך אחד ת'שני...לאהוב.

נכון שמה שהולך היום בעולם לא עולה בקנה מידה קטן אפילו עם מה שהלך שם בשואה....אבל אם אנחנו כבר זוכרים את מה שהלך שם,לפחות ניקח מזה מסר לחיים,נלמד לקח....:

הגיע הזמן לאהוב ולקבל. לא למצוא שחור ולבן ולהפריד. למצוא את הלבבות הפועמים שרק רוצים שלום ואחדות...לקרב את כל מי שרוצה לחוש אהבה ולא להרחיק בגלל שהוא לא נראה לנו..

להסתכל על העיקר ולא על התפל...לראות בנאדם בתור נשמה טובה שמתבוננת על העולם בדרכה שלה...ולקבל ת'בנאדם כפי שהוא ולאהוב אותו!

מבטיחה לכם....שבשעה שאנו משפרים את עצמינו,מתעלים מעל לחולשות שלנו,ולומדים לחיות באחווה....הם שם למעלה מביטים בנחת,מזילים דמעות של אושר..ויודעים שכל מה שהם עברו זה לא לחינם. כי התוצאה הגיעה- בני האדם מבינים ששלום,אהבה,אחדות,וקבלת האחר....הם הערכים שאיתם צריך לגדול,ורק איתם אפשר להמשיך לחיות כאן בעולם=)